תלמידיו של מלמד הגיעו לפרקה של גמרה, וכנהוג התחילו מ"ביצה". הקטן שבהם לא תפס כל אותו המעשה של מחלוקת בית־שמאי ובית־הלל, – וחבטו המלמד. התחמק הילד מן “החדר” ושב לביתו בוכה ומתייפח. הרגיש בו אביו ואמר לו:
למה תבכה?
געה הילד בבכי והשיב:
בביתו של רבי הטילה תרנגולת ביצה… בציציותי אני נשבע לך, אבא, שלא ראיתי לא את התרנגולת ולא את הביצה, והרבי מתאנה לי, חובט ומכה…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
את לימוד הגמרא נהגו לפתוח במסכת ביצה, שתחילתה מחלוקת בית שמאי ובית הלל על ביצה שנולדה ביום טוב — אם מותר לאוכלה בו ביום. הקטן שבתלמידים אינו מסוגל לתפוס את הדיון המופשט, וסופג מכות. בבית מתברר מה בכל זאת הבין: תרנגולת ממשית הטילה ביצה ממשית בבית הרבי, ומשום־מה תולים בו את האשמה — והוא נשבע בציציותיו שלא ראה לא תרנגולת ולא ביצה. מאחורי הצחוק — עקיצה לחינוך החדר, שהושיב זאטוטים על סוגיות מופשטות וחבט במי שלא הבין.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
