בדיחה 450
ביום ראשון של ראש השנה מרד השופר והתקיעות יצאו מתוכו רסוקי אברים. ישבו הגבאים וטכסו עצה:
– מה לעשות לו לשופר, שלא יעמוד במרדו גם מחר?
אמר אחד מן הגבאים:
– מקובלני: שופר שמרד אומרים עליו ויהי נועם"*
נענה גבאי שני ואמר:
– ואני שמעתי מפי בקיאים: שופר שמרד שורים אותו בחומץ.
נגשו הגבאים אל “הרב מטעם”, הדוקטור למדיצינה, שהוא יכריע ביניהם. שמע הרב־הרופא את הפלוגתא, נמלך בדעתו ואמר:
– עצתי, שנערב שתי הרפואות יחדו: מנה אחת “ויהי נועם”, ומנה אחת חומץ…
(לפי דינה של המלכות ברוסיה היה כל אדם מישראל זכאי לשמש “רב מטעם”, אם רק היה בעל השכלה גבוהה כללית – רופא, מהנדס, עורך דין וכדומה – ואפילו אם לא ידע צורת אות עברית, והרבה קהלות קטנות, שלא היה סִפֵק בידן לפרנס גם רופא וגם “רב מטעם”, היו ממנים רופא ל"רב").