ניסי (ניסן) הבָּלזאי היה כחו גדול בחבור נגונים לתפלה, אבל קולו היה צרוד ומרוסק, ובעקר היה סומך על משורריו. וחשוב גדול היה ניסי “בחצרו” של רבי דוד’ל הטלנאי ומזמן לזמן היה בא לשם להתפלל מוספים. פעם אחת אמר לו רבי דוד’ל:
– ניסי, בכמה עולים לך משורריך?
– באלף רובל לשנה, – השיב ניסי.
חזר רבי דוד’ל ואמר לו:
– קמצן אתה, ניסי, אלו הוצאת עוד שלש מאות רובל לשנה והעמדת גם חזן למשורריך – כמה מקובלת היתה תפלתך!..
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
ניסי בלזר (ניסן ספיבק) — מגדולי מלחיני החזנות במאה התשע־עשרה; ניגוניו התפרסמו בכל תחום־המושב, אבל קולו היה צרוד ורצוץ, ואת השירה נשאו בפועל ה„משוררים", מקהלת עוזריו. „חצר" — מרכזו של אדמו"ר חסידי; רבי דוד'ל מטלנה — מאדמו"רי בית צ'רנוביל. עצת ה„נדיבות" של הרבי — להוסיף עוד שלוש מאות רובל ולהעמיד „חזן למשורריו" — אומרת בעדינות רצחנית: במפעל היקר הזה יש הכול חוץ מחזן, ותפילתו של ניסי „תתקבל" רק כשישיר אותה מישהו אחר.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
