אין דור שאין בו ליצנין

רבי משה־יצחק דרשן, המגיד מִקֶּלֵם, בא לכרך אחד מכרכי־הים ודרש ברבים. למחר נכנס אצלו פרנס גלוח. והתחיל אומר לפניו דברי כבושים, שהוא מבהיל את הבריות בספורי מעשיות על הגיהנום ועל עונשי בית־דין שלמעלה. נענה רבי משה־יצחק ואמר לו:

– הרשני נא ואספר לך מעשה שהיה בי. פעם אחת הלכתי בדרך ופגשתי שור. פשט השור את רגלו ונתן לי שלום. אמרתי לו: “עקש שבבהמות, מה לך ולי”? החזיר לי: “את בשרי אתה אוכל”. שמעתי ואמרתי לו: “הדין עמך”. החזרתי לו שלום והלכתי לדרכי. פגשתי פרה. פשטה הפרה את רגלה ונתנה לי שלום. אמרתי לה: “טפשה שבבהמות, מה לך ולי”? החזירה לי: “את חֲלָבִי אתה שותה”. שמעתי ואמרתי לה: “הדין עמך”. החזרתי לה שלום והלכתי לי. פגשתי תָיש. פשט התיש את רגלו ונתן לי שלום. אמרתי לו: “פחות שבבהמות מה לך ולי”? החזיר לי: “אני זקני מגודל וגם אתה זקנך מגודל”, שמעתי ואמרתי לו: “הדין עמך”. החזרתי לו שלום והלכתי לדרכי. פגשתי חזיר, פשט החזיר את רגלו ונתן לי שלום. כעסתי כעס גדול ואמרתי לו: “טמא שבבהמות, את בשרך איני אוכל, את חלבך איני שותה, וגם זקנך אינו מגודל – מה לך ולי?”…