אין דור שאין בו ליצנין

רבי דוד־שלמה איבשיץ, בעל “לבושי־שרד” ו"ערבי־נחל", היה רגיל לדבר בגנותה של סורוֹקִי^* עירו, ששמש בה כמה שנים ברבנות. לסוף הוזמן לרבנות ביאסי של רומניה ויצא מסורוקי, והלכו עמו הפרנסים והחשובים ללוותו. כיון שהגיעו לתחומה של העיר הפך רבי דוד־שלמה את פניו אליה וקרא:

– מה טובה ומה נאה אַתְּ, סורוקי!

אמרו לו מלַוָּיו:

– רבי, ולא היית מגנה את עירנו עד עכשיו?

השיב להם רבי דוד־שלמה:

– עד עכשיו – הן. אבל עכשיו, כשאתם כֻּלכם נמצאים מחוץ לעיר – מה טובה ומה נאה את, סורוקי!….