אין דור שאין בו ליצנין

ה„טעם" לקוח מן הירושלמי (הערה ^*): „אם אין דעה — הבדלה מניין?" — במקורו הסבר לכך שברכת ההבדלה נקבעה בתפילה דווקא בברכת „חונן הדעת", שהרי בלי דעת אין יכולת להבחין ולהבדיל. כאן המאמר מוסב על החזן: כיוון שדעה אין בו — כסטריאוטיפ העממי של „החזן השוטה" — הבדלה מניין לו? את הקידוש, שאינו דורש דעת, מניחים לו; את ההבדלה מוסרים לשמש.