שלשה באו אל הפרנס שבעירם לבקש הוספה על שכרם – רב, שַׁמָּש וחזן. אמר להם הפרנס:
– פסקו לי פסוקיכם ואדע, למי מכם יש להוסיף תחלה.
פתח הרב ואמר:
– “רָחַש לבי דבר טוב”* – “רחש” נוטריקון: רב, חזן שמש, והרב בראש.
נענה אחריו הַשַָּׁמָּשׁ ואמר:
– “שֹׁחר טוב יבקש רצון” ** – “שחר” נוטריקון: שמש, חזן, רב, והשמש בראש.
סלסל החזון ואמר:
– “חרש שוטה וקטן” – “חרש” נוטריקון: חזן, רב, שמש, והחזן בראש.
גחך הפרנס ואמר:
– היינו דאמרי אינשי: סתם חזן – שוטה.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„נוטריקון" — דרישת מילה כאילו היא ראשי־תיבות. הרב דורש „רחש" (תהלים מה, כ — הערה *): רב, חזן, שמש; השמש דורש „שחר" (משלי יא, כז — הערה **): שמש, חזן, רב — כל אחד מצא פסוק שמעמיד אותו בראש. גם החזן מצא, אלא שנזקק לשם כך לצירוף „חרש שוטה וקטן" — השלישייה המשנאית של חסרי־הדעת, הפטורים מן המצוות ופסולים לעדות — ומילתו השנייה מכתירה אותו „שוטה". „היינו דאמרי אינשי" (ארמית) — זהו שאומרים הבריות; והפתגם העממי „סתם חזן — שוטה", הלועג לחזנים כיהירים וקלי־דעת, קיבל כאן אישור מפי החזן עצמו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
