אין דור שאין בו ליצנין

„קלי־עולם" — פורקי־עול שאינם מדקדקים במצוות. שלושת ה„יתרונות" שלהם הם בדיוק המכשולים שאורבים רק לשומר המצוות: מי שאינו מברך כלל אינו מסתכן בברכה לבטלה, שיש בה נשיאת שם־שמים לשווא, ואינו נקלע ל„ספק ברכה" — ההתלבטות ההלכתית המציקה אם חייבים בברכה אם לאו; ומי שאינו הוגה בתורה ממילא אינו עובר על האיסור להרהר בדברי תורה במקומות מטונפים, כבית־הכיסא. „קנאתו" של רבי עזריאל הילדסהיימר, מנהיג האורתודוקסיה בברלין, היא חיוך של מדקדק: ככל שמרבים במצוות — מתרבות ההזדמנויות להיכשל בהן.