שנה־שנה היה השמָּש מזכיר ל"גביר" יום פטירת אביו, וה"גביר" היה נותן לו שכר־טרחה בעין יפה. פעם אחת נמלך השמש ואמר:
– “הגביר” טרוד בעסקיו מן הבוקר עד הערב, וחזקה עליו. שמחמת טרדה לא ירגיש בדבר, אלך ואזכיר לו יום פטירת אביו פעמים בשנה.
אמר ועשה – וקבל שכר גם על אזכרה שניה. ראה שהצליח, נמלך ואמר:
– מכאן ואילך אזכיר לו גם פטירת אמו פעמים בשנה. אמר ועשה– וגרשו “הגביר” מן הבית.
– בשלמא אב – ניחא, – צוח “הגביר”; – אין אדם יודע, כמה אבות היו לו. אבל אֵם אי אפשר שתהיה לאדם יותר מאחת…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
מתפקידי השמש היה להזכיר לבני הקהילה את היארצייט — יום השנה לפטירת קרוב, שבו אומרים קדיש ומדליקים נר — ועל התזכורת קיבל שכר־טרחה. „גביר" — עשיר הקהילה; „חזקה עליו" — מותר להניח לגביו. התרמית מצליחה כל עוד היא נוגעת לאב ונחשפת דווקא באם, ונימוקו של הגביר גס ומפתיע: יום זיכרון כפול לאב אפשר לבלוע, שהרי „אין אדם יודע כמה אבות היו לו"; אבל אם — אחת ויחידה היא, ואין תירוץ. כדי להסביר את עיוורונו הקודם מטיל הגביר, בלי משים, צל כבד על נאמנות אמו־שלו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
