אין דור שאין בו ליצנין

„נכד של קדושים" — נצר לשושלת צדיקים, „זרע קודש". בהבדלה מברכים על הבשמים „בורא מיני בשמים"; „שהכל" היא ברכה על מאכל ומשקה, וטעות בה מביכה במיוחד אצל מיוחס. „לימד עליו זכות" — מצא לו צד היתר. וההיתר בנוי על הומופון: ב„פיטום הקטורת", קטע על הרכבת קטורת המקדש הנאמר בתפילה, מובא (על־פי כריתות ו ע"ב) „שהקול יפה לבשמים" — קול הכתישה מועיל לבשמים. „שהקול" נשמע בדיוק כמו „שהכל" — והרי לך „מקור" מפורש לברכה המשובשת. העוקץ מכוון לפולחן הייחוס: מוטב להמציא אסמכתא מלהודות שנכד של קדושים טעה בברכה שכל ילד יודע.