אין דור שאין בו ליצנין

ליטאי עלה לארץ־ישראל ונטע פרדס בפתח־תקוה. הגיעה עת הזימור, עמד והשגיח על הפועלים והפועלות. נסתכל וראה: בחורה מן הפועלות נתנה עין בענף אחד ושוקלת בדעתה אם לזמור אותה או לאו. אמר לה: ענף זה צריך להסיר^*. הינף אחד, והמזמרה עשתה שליחותה, והענף צנח לקרקע. כעס בעל־הפרדס ורגן: בחורה כמותך צריך לאנוס…^**