אין דור שאין בו ליצנין

„מגיד" — דרשן נודד שנשא דרשת מוסר ואחר כך חיזר על הפתחים לאסוף נדבות לפרנסתו. ה„אסמכתא" היא תהילים נט, ז (הערה ^*): „יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר" — בפשוטו תיאור אויבים המייללים ומשוטטים בעיר. סדר המילים בפסוק נדרש כסדר יומו של המגיד: תחילה „יהמו ככלב" — הדרשה, ורק אחר כך „ויסובבו עיר" — החיזור על הפתחים. והעוקץ הסמוי: הדרשה עצמה יוצאת המיית כלב.