אין דור שאין בו ליצנין

„סרסור" — מתווך, איש הבורסה שחי מעסקאות במניות. „ברח, דודי" — גירוש בלגלוג, בלשון הפסוק החותם את שיר השירים. הסרסור מודד הכול, גם כבוד, בשערי הבורסה: חברה שמנייתה צנחה ממאתיים למאה ועשרים איבדה בעיניו את הזכות להתנשא ולגרש אנשים משערה. „אפילו בשעת מאה ועשרים?" — בירידה כזאת עוד יש לכם חוצפה?