יום מימים, בשלהי חורף קשה, מצאו את החקרן הגדול של חלם יושב דומם בביתו, ברכיו בין ידיו ופניו זועמים מאוד. תמהו עליו חבריו:
כלום יש כעס לפני פילוסוף כמותך?
הזעים החקרן הגדול פניו עוד יותר והחזיר:
הן; כעס גדול אני כועס על הקדמונים, שתיקנו לעבּר את השנים באדר. אילו עמהם הייתי, לא הייתי מניח להם ואומר: “דייכם, שתעבּרוּ את השנים בתמוז, כשאין צורך לא בעצים יפים לתנור ולא בנעליים שלימות לשלג”…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
הלוח העברי מבוסס על הירח, וכדי שהחגים לא ייסחפו ביחס לעונות השמש מוסיפים בשנה מעוברת חודש שני של אדר — בשלהי החורף. החקרן החלמאי משוכנע שהחודש הנוסף מאריך את החורף ממש, על הוצאותיו — עצים לתנור ונעליים שלמות לשלג — ולכן הוא זועם על הקדמונים שלא קבעו את העיבור בתמוז, כשחודש נוסף אינו עולה פרוטה. שהעונות הולכות אחרי השמש ולא אחרי שמות החודשים — זה לא עלה על דעתו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
