אין דור שאין בו ליצנין

לפנות ערב, אחרי העבודה, נכנסים האבות לבית התינוקות של הקבוצה לראות את הילדים. הפעוטות שמחים ורוקדים כנגדם ושואלים לאיש ואיש:

“אבא של מי אתה? אתה אבא של מי?”

פעם אחת נכנס רווק. התחילו הפעוטות רוקדים כנגדו ושואלים, אבא של מי הוא. נענה אחד מהם ואמר:

לא, לא; הוא אבא של לא־כלום…

(כך רשומים הדברים בפנקסי. הגברת מיזל רשמה בקיצור: “ילדים בני ארבע־חמש בקבוצת השרון קוראים לרווקות: ‘אמא של אף אחד’ לרווקים: ‘אבא של לא־כלום’”.