אין דור שאין בו ליצנין

רש"י פין היה אומר:

ארבע פעמים ביום אני מתפלל מנחה. מ"צדקה גדולה" אין אנו נפטרים בלי מנחה גדולה. משם אני עובר על “הפּלוּשׁ” של בית־הכנסת הגדול, שמתפללים בו כל היום, ואני נכנס להתפלל מנחה, שלא יאמרו הבריות: “שמואל־יוסל מזלזל בתפילת־מנחה”. כשאני יוצא משם לרחוב, נטפל אלי מי־שהוא, שאכנס לבית־אבל, כדי להשלים מניין־עשרה למנחה, ואני נכנס ומתפלל, ובלבד שלא יחשדוני, שאני מסרב להתפלל מנחה. לסוף אני מגיע לביתי ומבקש לנוח, בא שמש בית־המדרש של השכונה ומודיעני, שהציבור ממתין לי למנחה, ומיד אני הולך ומתפלל רביעית, שלא ליתן פתחון פה למלעיזים לאמר, שאיני מתפלל מנחה. וסוף כל סוף מרננים אחרי הבריות ואומרים: “שמואל־יוסל קל שבקלים היה ומימיו לא התפלל מנחה”…

((יהודה־ליב אפל, “בתוך ראשית התחיה”, תל־אביב תרצ"ו, עמוד 73–74).