אין דור שאין בו ליצנין

"דבר שגנאי הוא לתפילין" — לשון נקייה מהודרת להפחה, שהרי גוף שאינו נקי פוגם בקדושת התפילין; "תירצת" — יישבת קושיה, כבפלפול הישיבתי. חריקת הכיסא "מתרצת" את הקול, אבל הקושיה השנייה — הריח — נותרת בלא תירוץ, והחבר מנסח את המבוכה בדפוס תלמודי גמור.