אין דור שאין בו ליצנין

„קנתרן" — איש-ריב, נרגן ומקניט. הרב הדחוי בונה קל-וחומר — צורת היסק למדנית: אם כך בקל, על אחת כמה וכמה בחמור — מופרך בעליל: טשאווס, שאינה רוצה בי, „רוצה" שפינסק תרצה בי (באמת רק כדי להיפטר ממני); ואם כך פינסק, ש„רוצה" שטשאווס תרצה בי, ודאי וּודאי רוצה בי בעצמה. הצורה הלמדנית מושלמת — רק המציאות, שכל עיר רוצה אותו אצל זולתה, הפוכה בדיוק.