אין דור שאין בו ליצנין

שבת הגדול היא השבת שלפני פסח, שבה דורש הרב ברבים בהלכות החג. „פסח שני" הוא תקנתו של מי שהיה טמא בערב פסח: הוא נדחה חודש ומקריב את קורבנו באייר — מכאן לשון הסוגיה „טמאים נידחים לפסח שני". „קנתרנים" — מתגרים, מחפשי ריב; אנשי סיעת עמדין באו „לקפחו בהלכות", להכשילו בשאלות. כשנמלטו מזעם הקהל דרך הדלת האחורית, די היה לרבי יונתן בהחלפת אות אחת כדי להפוך את נושא דרשתו לתיאור המעמד: טמאים נדחים לפתח שני. דרויאנוב מציין שהחידוד יוחס גם למשכיל יעקב אייכנבוים.