אמרו לו לרבי יעקב-יוקב אטלינגר, בעל “ערוך לנר”: אף על פי שפלוני בן פלוני אין רוח המקום נוחה הימנו, שהוא אוכל טריפות, מכל-מקום רוח הבריות נוחה הימנו, שבעל-צדקה הוא.
החזיר רבי-יעקב-יוקב:
תמה אני כיצד יכולים לדור בכפיפה אחת לב כשר וקיבה טריפה?
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
המספרים בשבחו של האיש מפרקים לשניים משנה מפרקי אבות (ג, י): "כל שרוח הבריות נוחה הימנו — רוח המקום נוחה הימנו", כלומר מי שהבריות מרוצות ממנו גם האל מרוצה ממנו. כאן, לכאורה, הכלל נשבר: רוח המקום אינה נוחה הימנו (אוכל טריפות — מאכלות אסורים), אבל רוח הבריות נוחה הימנו (בעל-צדקה). רבי יעקב אטלינגר, מגדולי רבני גרמניה, משיב במונחי הכשרות עצמם: כיצד ידורו "בכפיפה אחת" — בסל אחד, כביטוי התלמודי על אדם ונחש שאינם יכולים לדור יחד — לב כשר (הנדיבות) וקיבה טריפה? כלומר: צדקתו של מי שמזלזל באיסורים חשודה בעיניו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
