אין דור שאין בו ליצנין

"גס" משמש כאן בכפל פנים: גס-רוח ומגושם, וגם תואר ללחם עבה ופשוט. כשהגביר התקיף (עשיר בעל שררה בקהילה) רותח על ההשוואה, רבי מרדכי "מודה" שאין דומה לו — לכאורה חזרה מן העלבון, למעשה החרפתו: אין בנמצא דבר גס דיו להשוותו אליו.