לא היה לו להירשל כר להניח ראשו, והיה ישן על ספסל של-עץ ואגרופו תחת לראשו. אמרו לו:
מוטב, שהיית מדיר עצמך מן היין מתקין לך בממון זה מיטה וכר לשינה.
החזיר הירשל:
חס וחלילה! פעם אחת לא נזהרתי והנחתי בלילה ראשי על נוצה אחת של אווז, ולמחר חשתי בכל אברי. אותה שעה דנתי קל-וחומר: מה נוצה אחת מביאה לידי כך, כר מלא נוצה לא כל-שכן…
הנריך בבל מספר: קבצן נווד מצא לו לינת־ לילה בביתו של איכר ושכב כל הלילה על ספסל־עץ בלי כר לראשו. עם בוקר, כשהקיץ משנתו, מצא נוצה של אווז בשערותיו ואמר: ־הוי, כמה קשתה עלי שנתי בשוכבי כל הלילה עם נוצה זו ! קל־וחומר שתקשה מאוד שנתם של השוכבים על רבבות נוצות־ (ווסלסקי, ־היינריך בעבעלס שוואנקע־ ג', סי' 123, עמ' 54. ועיי־ש ביבליוגראפיה בעמודים 139–140).
ספר הבדיחה והחידוד — ציונים (לסי' 2145, עמ' 28) · נסרק מן הספר המודפס
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„קל-וחומר" — היסק תלמודי מן הקל אל החמור. הירשל, המעדיף את כסף היין על מיטה, מגייס את צורת ההיגיון המכובדת ביותר להצדקת השינה על ספסל: אם נוצה אחת ציערה את כל איבריו, כר מלא נוצות — על אחת כמה וכמה. דרויאנוב מציין שהחידוד מהלך גם באוסף מעשיות הצחוק של היינריך בֶּבֶּל (גרמניה, ראשית המאה ה-16): נווד שלן על ספסל מצא עם בוקר נוצה אחת תחתיו וקרא — כמה קשתה שנתי על נוצה אחת; מה קשה אפוא שנתם של השוכבים על כרי נוצות!
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
