אמרו לו לשתיין מפורסם:
כיצד אין אתה מתבייש מפני הבריות, שכל ממונך אתה נותן ביין ושותה ערב ובוקר וצהריים?
השיב השתיין:
קל וחומר משלמה אני דן. ומה שלמה, שהיה חכם מכל אדם, שתה יין ערב ובוקר וצהריים, אני, בשר ודם פשוט, אינו דין שאשתה יין ערב ובוקר וצהריים?
אמרו לו:
זו מניין לך, ששלמה היה שותה יין ערב ובוקר וצהריים?
החזיר השתיין:
אלא מה, הוא אכל יין ערב ובוקר וצהריים?
[נוסח אחר:
החזיר השתיין:
אלא מה, חכם שכמותו לא שתה יין ערב ובוקר וצהריים?]
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„קל־וחומר" הוא מידת היקש תלמודית — אם כך בקל, על אחת כמה וכמה בחמור — ו„אינו דין ש…" הוא נוסח החתימה שלה; שלמה הוא „החכם מכל האדם" (מלכים א ה, יא). כשנדרש השתיין להוכיח את הנחתו — ששלמה שתה יין ערב ובוקר וצהריים — הוא משיב בשאלת־נגד: „אלא מה, הוא אכל יין?" — כלומר מוכיח רק את המובן מאליו (יין שותים, לא אוכלים), ואת ההנחה שבאמת טעונה הוכחה הוא פשוט מבריח מתחת לשולחן.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
