אין דור שאין בו ליצנין

"לית דין ולית דיין" — ארמית: אין דין ואין דיין, זעקה על עולם הפקר; הרקע — מלחמת רוסיה–תורכיה (1877–1878). האם, שעולם המלחמה זר לה לחלוטין, תופסת אותה כסכסוך אישי: תהרוג תורכי אחד — יצאת ידי חובה, שב ונוח; וכששומעת שתורכי עלול להרוג את בנה, היא נחרדת מן העוול — איזו טענה, כלומר תרעומת אישית, יכולה להיות לו על בחור שלא עשה לו דבר? התמימות קורעת הלב הזו היא גם האמת הפשוטה של הבדיחה: לתורכי באמת אין שום טענה עליו — וזו בדיוק האיוולת של המלחמה.