אין דור שאין בו ליצנין

„ותיקין" — תפילת שחרית עם הנץ החמה, מנהגם של יראי שמים מדקדקים; „קידושא רבה" — קידוש הבוקר של שבת, שמלווה ביי"ש ובכיבוד. אנשי העיר משכימים אפוא לא מיראת שמים אלא כדי להקדים אל הכוסית — והמגיד עוקץ אותם בדרשה. היסוד האמיתי: מאמר חז"ל „תפילות אבות תיקנום" (ברכות כו ע"ב) — אברהם תיקן שחרית, יצחק מנחה, יעקב ערבית. המגיד ממציא לכך „רמז" באות השנייה של כל שם: ב' — בוקר, צ' — צהריים, ע' — ערבית. ומי תיקן ותיקין? לוט, סמל השיכורים, שהאות השנייה בשמו ו' — ותיקין. המסקנה המובלעת: המשכימים הם תלמידי לוט, קמים ליין ולא לתפילה. ולקושיית הכתיב — שמא „לוט" נכתב חסר, בלא ו'? — לכן תיקן ותיקין, כדי שֵׁיהא שמו „מלא" (מלא גם במובן השתייני). ודרויאנוב עצמו מסלק בהערה ^* את הקושיה הבאה בכלל הגדול: „אין מקשין על הבדיחה".