אין דור שאין בו ליצנין

„הוא" שבפתיחה — הירשל הבדחן, גיבור סדרת הבדיחות שלפניה ושאחריה, שבהן הוא נזכר בשמו במפורש. „המקום" — כינוי לקדוש-ברוך-הוא; „בשלמא" — „ניחא", לשון תלמודית הפותחת את הצד המובן שבקושיה. הקושיה מתעלמת בכוונה מכך שהיום מואר בזכות השמש עצמה — פרודיה על קושיות בית-המדרש, שבהן די בנוסח למדני מהוקצע כדי ששטות גמורה תישמע כחקירה עמוקה.