אין דור שאין בו ליצנין

בהגדה של פסח נאמר: „רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב" — ראשי תיבות לזכירת עשר המכות. המקשן התם מערבב את רבי יהודה התנא עם יהודה בן יעקב, שנתן לתמר ערבון — חותמו, פתיליו ומטהו (בראשית לח) — ותוהה ברצינות גמורה למה לא נתן לה „סימנים" יפים כאלה. הליצן סוגר את המעגל בכפל נוסף: „סימניו" של רבי יהודה הם הרי עשר המכות — ומי שנותן לאישה מכות, סופו שיקבל מכות בחזרה.