אין דור שאין בו ליצנין

„בן-כרך" — איש עיר גדולה; „אשמורת-הבוקר" — השעה שלפני עלות השחר; „צרקוב" — כנסייה (מרוסית); „יצא לשמד" — המיר את דתו, האסון הגדול ביותר שידעה משפחה יהודית. הפונדקית מעירה את בנה המומר שלא יאחר את התפילה בכנסייה, ובנימוקה כל המרירות והאהבה גם יחד: משלא זכתה שיהיה בנה יהודי ירא-שמים, שיהיה לפחות גוי ירא-שמים. „הדמעה הגנובה" מסגירה כמה עולה לה הפשרה הזאת.