אין דור שאין בו ליצנין

„ממון או דמים" — הכסף או החיים. ברגע שברור שהכסף אבוד ממילא, „נזכר" הלווה בחובו ופורע אותו בו-במקום — בכסף שהגזלנים ייטלו בין כה וכה. החוב נמחק בלי שעלה לו פרוטה, וההפסד כולו נופל על המלווה: גם מול אקדח הראש ממשיך לחשב.