אין דור שאין בו ליצנין

„בר־מינן" — כינוי ארמי למת; „מת ובר־מינן מפרנסים זה את זה" — לעגה של האישה: שני מתים־ברעב „מפרנסים" זה את זה, כלומר לאיש מהם אין כלום; ובמקום מאכל היא מאחלת לשניהם „לאכול" מכות וחליים. הבעל מתעקש על גינוני מארח — „אל תשגיח בקולנית זו" — אבל הוראתו לאורח מסגירה שהיא צדקה: כל ה„סעודה" היא שהאורח יפרוש את שק הקבצנות שלו על הרצפה ויישן עליו רעב. הכבוד היחיד שנותר לעני הוא טקס האירוח עצמו, גם כשאין פת.