סוחר שכר עגלון לראשון בשבת, על-מנת לנסוע למקום פלוני. יום ראשון לא בא העגלון, שני ושלישי לא בא, רביעי וחמישי לא בא; יום שישי – בא: שוטו מתחת לשחיו, כנפות גלימתו תחובות לו תחת חגורו והוא מוכן ומזומן לנסיעה. אמר לו השוכר:
לא ליום ראשון שכרתיך?
החזיר העגלון:
היא הנותנת. אם אמרת יום ראשון, נמצאתי למד, שלא ליום שני היתה כוונתך, אלא – ליום שלישי. מכאן, שצריך הייתי לבוא לא ביום רביעי אלא ביום חמישי. ומה בכך, שאיחרתי יום אחד ובאתי ביום שישי? הרי אני וסוסי ועגלתי לפניך.
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
„ראשון בשבת" — יום ראשון, שימי השבוע נמנים ביחס לשבת; „היא הנותנת" — מטבע תלמודי: הנימוק הזה עצמו מוביל למסקנה ההפוכה; „נמצאתי למד" — מכאן אני מסיק. שוטו בבית־שחיו וכנפות גלימתו בחגורו — סימני מי שמוכן ומזומן לדרך. העגלון אינו מתנצל על חמשת ימי האיחור אלא בונה מהם פלפול למדני שלם, שבו כל דילוג מצדיק את הבא אחריו, עד שנותר „איחור של יום אחד" בלבד — והוא מתייצב בחגיגיות של מי שמילא את חובתו בהידור: „הרי אני וסוסי ועגלתי לפניך".
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
