אין דור שאין בו ליצנין

סוחר שכר עגלון להביא לו סחורה מן הכרך, ובפירוש התנה עמו, שאם יאחר ולא יביא את הסחורה ליום פלוני הפסיד שכרו. והימים ימי חשוון. התחילו גשמים יורדים ושלגים פושרים ונתקלקלו הדרכים והעגלון איחר מן המועד. סירב הסוחר לשלם לו שכרו וסירב העגלון ליתן את הסחורה. עמדו והלכו שניהם אל הרב לדין. זה אמר: “הבה סחורתי”, וזה אמר: “תן שכרי תחילה”. שמע הרב את הטענות וזיכה את הסוחר וחייב את העגלון. אמר לו העגלון: רבי, שני שבועות תמימים עשיתי בדרך ועבדתי עבודת-פרך. עכשיו אני יוצא מלפניך וידי על ראשי.

השיב לו הרב:

מה אעשה לך וכך הוא דינה של תורה?

הירהר העגלון ושאל:

רבי, אימתי ניתנה התורה?

בסיוון ניתנה – השיב הרב.

אם-כך, – החזיר העגלון, – איני נשמע לך, רבי. בסיוון הדרכים מתוקנות. אילמלא ניתנה התורה בחשוון, כשהדרכים מקולקלות, היתה קובעת הלכה כמותי.