אין דור שאין בו ליצנין

מוכסן ערך “סדר” של פסח. פתח ב"כל חמירא" ושתה כוס ראשונה; קידשׁ ושתה שנייה; אמר “הא לחמא” ושתה שלישית; סיים ב"מה נשתנה" ושתה רביעית. כיוון שקיים ארבע כוסות, סילק את ההגדה מלפניו, ציווה להביא את הכּוּפתוֹת, אכל ושבע והלך לישון. עיכבו בנו ואמר לו:

אבא, עליך אני תמה, שאתה מקצר כל-כך בהגדה. אשתקד הייתי מיסב אצל זנוויל שכננו ב"סדר" של פסח, וכמה ארכה שם ההגדה; אמרו “הלל”, אמרו “נשמת”, אמרו “לשנה הבאה בירושלים”, ואילו אתה לא אמרת כלום.

החזיר לו האב:

בני, אין מביאים ראיה מן ההדיוטות. שמועה שמע זנוויל: פסח שחל להיות בשבת, אומרים “נשמת”. שוב שמע: פסח שחל להיות בראש-חדש, אומרים “הלל”. עוד שמע: פעם אחת ביובל חל פסח להיות ביום-כיפור ואומרים “לשנה הבאה בירושלים”, והרי הוא, ההדיוט, בילבל כל מה ששמע ואמר הכל בבת-אחת…

(עיין לעיל סימן 1183)