אין דור שאין בו ליצנין

„תקיעה גדולה" — בלשון בית-הכנסת, התקיעה הארוכה החותמת את יום-הכיפורים; כאן, בלשון נקייה עוקצנית, נפיחה אדירה („אכילתו מתברכת בתוך מעיו" — הגזים תוססים בקרביו). „עינבל" — הלשון המתנדנדת שבתוך הפעמון; „הצלל" — מצלצל הפעמונים. מעשייה מצטברת: נפיחה אחת של גוי זולל ושתוי מבהילה את התרנגולים, התרנגולים מבהילים את בני-הבית, אלה צועקים „שריפה", הפעמון מזעיק את הכפר — והכפר הנוהר הורס את הפונדק. סוף השרשרת קבוע מראש: יהיה הגורם אשר יהיה, מי שמשלם את המחיר הוא היהודי ופרנסתו.