חשוך־בנים חלה. הזמין אליו את הרב ובינו לבינו מסר את רכושו לרשותו לשם צרכי־הצבור. למחר מת ותיכף אחרי הקבורה נכנסו הגבאים של חברא קדישא אצל הרב לטול עצה הימנו:
– הגדר של בית־הקברות נעשתה דהויה מרוב ימים, הקברים מתבזים על־ידי כלבים וחזירים, ויש צורך לגדור גדר חדשה, שמא יודע כבוד הרב מקור לממון בשביל צורך גדול זה?
שמע הרב והחזיר:
– יְקֶרא דשכבי ודאי יקרא דְחַיֵּי הוא. אבל תמה אני, מהיכן כבר נודע הדבר לכלבים ולחזירים, שפלוני בן־פלוני מסר אתמול את רכושו לרשותי?
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
"חשוך בנים" — מי שאין לו ילדים, ולכן מסר את רכושו בידי הרב לצורכי ציבור. "יקרא דשכבי... יקרא דחיי" — ארמית תלמודית: כבוד המתים הוא כבוד החיים. הרב מסכים לכאורה שהגדר צורך גדול, ותוהה תמיהה אחת בלבד: מניין נודע לכלבים ולחזירים, כבר למחרת, שפלוני מסר אתמול את רכושו לרשותי? ה"כלבים והחזירים" שהריחו את הממון אינם אלה שמחללים את הקברים — אלא הגבאים שמיהרו לבוא לחלוב אותו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
