אין דור שאין בו ליצנין

ביום-טוב ראשון של חג בא הגראף, בעליה של העיירה, לבית-הכנסת:

לראות מנהגי-תפילה של היהודים בא.

מיד פינו לו מקום בכותל-מזרח, והגבאי ישב לידו וביאר לו הכל.

כשהתחילה מכירת העליות והשמש הגיע למכירת מפטיר, פשט “הגביר” של העיירה שלוש אצבעות. הסביר הגבאי לגראף:

רצונו של “הגביר” לקנות עלייה זו בשלושה זהובים.

שמע הגראף ופשט כל חמש אצבעותיו. נבוך הגבאי ואמר לו:

פּן הרבּי, מה לך ולסחורה, שאין אתה יודע טיבה?

החזיר לו הגראף:

את טיבה של הסחורה איני יודע, אבל את טיבו של “הגביר” שלכם אני יודע. אם הוא רצה לקנותה בשלושה מובטחני, שהיא שווה לכל-הפחות חמישה…