לוולאסוֹבסקי, ראש-המשטרה במוסקבה, הובא יהודי כבד-עווֹן: במוסקבה עיר-הקודש הוא גר שלא ברשות.
ז’יד! – רעם קולו של אותו רשע, – מה לך פה?
“מניינים” אני עושה – התלבטה לשונו של היהודי.
פירוש?
הסביר היהודי:
בשעה שאחד משלנו זקוק למניין-עשרה, כדי להתפלל ולאמר “קדיש”, אני יוצא לשוק ומזמין אנשים לכך.
ניצנץ ליגלוג בעיניו של הרשע, והוא שאל:
ואם אני אימצא לך בשוק, הגם אותי תזמין?
רתתו שפתותיו של היהודי מתימהון, נענה ואמר:
גדולים מעשי אלהינו! גם זה יהודי…
הבדיחות של דרויאנוב מאתגרות אפילו את המודלים המתקדמים ביותר, וההסבר נכתב בקפידה רבה. זמן המתנה צפוי: 1–3 דקות. אפשר להישאר בדף ולחזור עוד מעט.
ברוסיה הצארית נאסר על רוב היהודים לגור מחוץ ל„תחום המושב", ומוסקבה — „עיר-הקודש" של הרוסים — הייתה סגורה בפניהם כמעט כליל; ולאסובסקי, ראש-המשטרה שלה, נודע לשמצה ברדיפת היהודים שנתפסו בה. „ז'יד" — כינוי-הגנאי הרוסי ליהודי; „מניין" — עשרה גברים יהודים הנחוצים לתפילה בציבור ולאמירת קדיש, והיהודי מתפרנס מגיוסם בשוק. ראש-המשטרה טומן מלכודת של לעג — „הגם אותי תזמין?" — והיהודי, בשפתיים רותתות ובפליאה דתית תמימה-לכאורה, סוגר אותה עליו: למניין מצטרף רק יהודי, ואם אזמין אותך — סימן שגם אתה אחד משלנו. עלבון קטלני לאנטישמי, מנוסח כך שאי-אפשר להיתפס עליו.
דווח על בעיה בהסבר
תודה — הדיווח נשלח ✓
