אין דור שאין בו ליצנין

„שמע-מינה" — ארמית: הסק מכאן; „צהבו פניו" — הבהיקו משמחה. הזקן, שכל מעייניו בשאלה כמה נותר לו, שומע במרשם נבואת חיים: מי שרושמים לו עשר רחצות ודאי יספיק לרוחצן — ולפי חשבונו, אמבטיה לשנה, הרי אלו עשר שנים מובטחות. שמחתו מסגירה גם את חרדת המוות וגם את הרגלי הרחצה.