אין דור שאין בו ליצנין

„איטר-יד" — שמאלי. „תמיהת" הסב נשמעת כמחמאה עקיפה: כתב-ידך יפה, מכאן שאתה ודאי איטר. אבל ברגע שהנכד מכחיש — „איני איטר כלל" — מתהפך ההיקש: אם כן, מובן למה כתב-ידך מכוער כל-כך. הנכד סיפק במו פיו את החוליה החסרה לעלבון.