אין דור שאין בו ליצנין

עמדו במסכת פסחים והגיעו לְמַה ששנו כפרק “כל־שעה”: “ואלו ירקות, שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח – בחזרת, בתמכא”^*. עקר תלמיד אחד את עיניו מתוך הגמרא ושאל:

– רבי, מאי תמכא?

השיב המלמד:

– שכחת, שיש רש"י בעולם?

עִיֵן התלמיד ברש"י ומצא כתוב: “מפרש בגמרא” – ונחה דעתו. וכשהגיעו בגמרא לפרושו של רבה בר בר־חנה: “תמכא – תמכתא”, חזר ושאל אותו תלמיד:

– רבי, מאי תמכתא?

השיב המלמד: – שמא שוב שכחת, שיש רש"י בעולם?

עין התלמיד ברש"י ומצא כתוב:,תמכתא – מרובי"א בלע"ז". תהה ושאל:

– רבי, מאי מרובי"א?

כָּעַס המלמד: – כלום בלעז אני בעיניך, שאדע מאי מרובי"א?