אין דור שאין בו ליצנין

"חובש בית-המדרש" — מי שיושב בו יומם ולילה; "תורתך אומנותך" — כל עיסוקך בתורה בלבד; "רבת-בשר" — גדולת-גוף. האב מתלווה מפני שבנו, ש"עיניו נשואות לשמים", אינו מבין כביכול בענייני העולם הזה. הפואנטה ב"כולה שלי?": הבחור מגיב אל הכלה גדולת-הממדים כמי שהוגשה לו מנה גדושה — "כל השפע הזה בשבילי לבדי?" — כאילו כמות כזאת מן הדין שתתחלק בין כמה. העוקץ כפול: על ממדיה של הכלה, ועל הבחור ה"שמימי" שדווקא בשר-ודם מלהיב אותו — והחשש שאין לסמוך עליו מתבדה בן-רגע.