אין דור שאין בו ליצנין

בחור, בנו של סייס, הוזמן לביתה של בחורה לשם שידוך, ומחמת מורא, שמא יכּשל בלשונו, ישב ושתק ולא נשתתף עם המחותנים בשיחה. והשיחה של המחותנים קפצה מעניין לעניין ופגעה בפרשת סוסים. לא שלט הבחור ברוחו, פתח פיו ואמר: סוסים? הניחו לי. כל ימי גדלתי בין הסוסים. לחש אחד מן המחותנים ואמר לשכניו: ראו, מה נס נעשה לבחורנו. כל־זמן שדיברנו על בני־אדם, שתק כסוס; כיוון שהגענו לסוסים, מיד התחיל מדבר כבן־אדם…