אין דור שאין בו ליצנין

סמולנסקין, עורך „השחר", אימץ בווינה את השם הלועזי „פֶּטֶר", וגוטלובר — משורר משכיל ותיק ויריבו בפולמוס — גינה אותו על ההתייפייפות הזרה. תשובת סמולנסקין נשענת על הפסוק „וכל פטר חמור תפדה בשה" (שמות יג, יג; הערה ^*): „פטר חמור" הוא בכור החמור, שדין התורה מחייב לפדותו — ובפסוק המילה „פטר" סמוכה ממש ל„חמור". כלומר: דווקא מרוב חיבה ל„אותו זקן" בחר שם שבתורה הוא צמוד לשמו של גוטלובר — החמור. עלבון מלוטש בכפפת קטיפה, ההופך את העקיצה על שינוי השם לעקיצה חדה ממנה בהרבה.