אין דור שאין בו ליצנין

בזבזן, בנו יחידו של עשיר קמצן, בנה בית והתקין לו אולם לאורחים יפה ומרוּוח. וכשבא האב הקמצן לראות את הבית ונכנס לאולם־האורחים נבהל למראה־עיניו וקפא במקומו. הסתיר הבן הבזבזן את ליגלוגו בתוך לבו ואמר לו:

אבא, אולם זה מה הוא בעיניך?

גימגם האב והחזיר:

יפה, יפה מאוד… סבורני, שאולם זה יש בו, חס־ושלום מקום למאה אורחים…