אין דור שאין בו ליצנין

„נטל פייס" — עלה בגורל: אורחי-שבת עניים חולקו בין בעלי-הבתים בהגרלה; „רע-עין" — צר-עין, קמצן; „כזית" — שיעור זעיר, כגודל זית; „פינכה" — קערה. „בזמיר ושבחה שבת מנוחה" — מסיום זמירות ליל-שבת (הערה ^*), ובשמו גוער בעל-הבית באורח שאינו מזמר עמו. האורח משיב ממקור נעלה יותר — „נשמת כל חי" שבתפילת שחרית של שבת (הערה ^**): „אילו פינו מלא שירה כים… אין אנחנו מספיקים להודות" — מליצה על כך ששום שירה לא תספיק להלל את ה'. אלא שהוא קוטע אותה וקורא כפשוטה: „אילו פינו מלא — שירה"; מזמר רק מי שפיו מלא, ומי שקיבל כזית דג ומרק כדי-טבילת-כף — פטור. וגם בזירת הסמכות ניצח: אתה אמרת „גדולים תיקנו", ואני — „גדולים שבגדולים".