אין דור שאין בו ליצנין

חרוז מתוך „שני לוחות הברית" (השל"ה) לרבי ישעיה הורוביץ, הבנוי כולו על שמות טעמי המקרא — סימני הניגון של קריאת התורה — שלכל אחד מהם משמעות גם כמילה: „טירחא" (שמה האחר של הטפחא) — עמל; „אתנח" (אתנחתא) — טעם של הפסקה ומנוחה; „דרגא" — מדרגה, מעמד; „תביר" — ארמית: שבור. והזוגות מדויקים גם מבחינת תורת הטעמים: אתנחתא באה אחרי טפחא, ותביר סמוך תמיד לדרגא. מכאן המוסר הכפול: לעצוב מובטח שאחרי הטרחה תבוא המנוחה, והגביר (העשיר) מוזהר שאחרי העלייה בא השבר — עובדה יבשה מתורת הניגון שנעשתה תורת חיים מחורזת.