אין דור שאין בו ליצנין

הבעל מנחם את אשתו ההרה בשביעי בראיה מן התורה: כשנולד ללאה הבן השביעי במניינה (גד, בן זלפה שפחתה) אמרה „בא גד" (בראשית ל, יא; הערה ^*), ורש"י מפרש — „בא מזל טוב". האישה, שמצטנעת כמי „שאינה יודעת מה שכתוב בתורה", עונה מחשבון המטבח וגוברת על הדרשן: ככל שמתרבים ה„מזלות" מתמעט הלחם. דרויאנוב מציין מקבילה בקובץ הלצות גרמני מן המאה השש-עשרה: איכר שנתבשר כי אשתו ילדה נאנח מרה, וכשגער בו אדוניו שילד הוא ברכה, השיב שהברכה מצויה בביתו עד כדי כך שאין שם מה לאכול.