אין דור שאין בו ליצנין

„מטופל ב־" — עמוס, כורע תחת נטל; „זרענו וכספנו ירבה כחול" — שורה מזמירות מוצאי-שבת, בקשה שירבו גם הצאצאים („זרע") וגם הממון; „פמליה של מעלה" — חצר המלאכים שסביב כיסא הכבוד; „הבדילו" — עשו הבדלה, הטקס החותם את השבת ומתיר את החול. העני, שדאגת הפרנסה דוחקת בו, ממהר בזמירות ומגיע לבקשה כשלמעלה עדיין לא הבדילו — כסף, עניין של חול, אין עדיין, ונותנים לו „זרע", כלומר ילדים. העשיר, שאין לו מה למהר, מגיע לאותה שורה כשכל הזרע כבר חולק לעניים — ונשאר לו הכסף. תיאולוגיה מדומה שתולה את אי-הצדק החברתי בקצב הזמירות, ובחשבונה המר דווקא חריצותו של העני היא שדנה אותו לילדים בלי לחם.