אין דור שאין בו ליצנין

„תנא רבי שמריל" — פתיחה המחקה לשון ברייתא תלמודית, אלא שה„תנא" כאן ליצן עממי; „נעצרים על בנים" — עקרים, מנועים מלהוליד. „בורא נפשות" היא הברכה האחרונה שמברכים אחרי שתיית מים, ונוסחה „בורא נפשות רבות וחסרונן". העני, שאין לו לשתות אלא מים, מרבה אפוא לומר „נפשות רבות" — והשמים נענים לו כלשונו: נפשות רבות בביתו. מדרש-סיבתיות ליצני, שבתחתיתו עוקץ מר — דווקא העוני מוליד עוד פיות להאכיל.