אין דור שאין בו ליצנין

„קוּם" — הנוזל הדליל והזול שנותר מן החלב החמוץ לאחר שהופרש ממנו השומן, מאכל עניים מובהק. השאלה מנוסחת כשאלת „איסור והיתר" הלכתית, והחכם משיב לה כפוסק: כל עוד יש בעולם קום — הוא-הוא מנת חלקו של העני, והשמנת „אסורה" עליו ממילא. לא הדין אוסר אלא הכיס; חוק המעמדות מתחפש לפסק הלכה.